״רגע, עצור! לאן אתה חושב שאתה הולך? אתה לא רואה את הגדר? כאן אתה לא יכול לעבור.״ ״מה? אבל הגעתי עד לכאן, אני רוצה להמשיך את הדרך, אני רוצה לעבור את הגדר״ ״מצטער, אתה לא יכול!״
היא הרגישה שהיא צוללת עמוק עמוק למטה, הכל מסביב שחור ולח ואין במה להיאחז, אין לה מושג כמה זמן עבר והיא ממשיכה לצלול והרוח שנוצרה מסביב מרימה למעלה את השיער שלה ופורעת אותו
הכי הרבה הייתי רוצה שיהיה לי קל, להסתובב בתחושה שאני שוקלת אוויר לא, לא זה לא קשור למשקל הגוף, זה קשור להרגשה,
בוקר אור כן להתעורר להתעורר בוקר אור וברוכים הבאים ליומכם הראשון במחנה לכולכם כאן יש משהו במשותף, אתם רוצים לחצות את הגדר!
את שם
כן, את שעומדת באמצע, את צריכה לבחור: ימין או שמאל.
לא, מצחיקה, את לא יכולה להישאר באמצע, האמצע לא קיים, קדימה תבחרי צד
נו קדימה, מה את מתלבטת הרי די ברור לאן את שייכת.
אז מה לכתוב בחשבונית?
בונה בתים…
וואלה? מה את אדריכלית?
גם וגם, בונה בתים
לא מבין, תסבירי…
עכשיו היא מחייכת,
חיוך אמיתי, רחב,
חיוך של רוגע
והוא פרוש לה על כל הפנים משרה שלווה גם במי שמתבונן בה, אי אפשר שלא לחייך יחד איתה, אישה יפה שמחייכת כך, זה ממגנט, זה מדבק.
