היא הרגישה שהיא צוללת עמוק עמוק למטה, הכל מסביב שחור ולח ואין במה להיאחז,

היא הרגישה שהיא צוללת עמוק עמוק למטה, הכל מסביב שחור ולח ואין במה להיאחז, אין לה מושג כמה זמן עבר והיא ממשיכה לצלול והרוח שנוצרה מסביב מרימה למעלה את השיער שלה ופורעת אותו, רגע לפני עוד היה פזור בצורה מסודרת ומאוד מודעת סביב הפנים היפות שלה. מעוצמת הצלילה הידיים שלה מורמות למעלה ממש כאילו הייתה עכשיו באיזה קונצרט רוק של אחד האומנים האהובים עליה, רוקדת בטירוף ונהנית… אבל זה לא המצב, החור השחור מתחתיה רק ממשיך, לא רואים את הקצה שלו והיא ממשיכה בצלילה מטה ומרגישה שקצת קר לה והיא שמה לב שבקצה הלשון קצת מלוח ומבינה שאלו דמעות והיא בכלל לא הרגישה כשהתחילה לבכות ועכשיו כבר מבינה שהיא לא מסוגלת לעצור אותן והן יורדות בטפטוף קליל משאירות אחריהן שובל של מלח על הלחיים שלה דווקא הן אלו שהיא רצתה לעצור, לא אכפת לה מכלום רק שלא יראו אותה בוכה, וככל שהיא מעמיקה בצלילה למטה לתוך האינסוף החשוך הזה, היא חושבת כמה זה מוזר שבכלל לא מטריד אותה מה מחכה לה למטה, כבר לא אכפת לה מכלום לא אכפת לה מה יגידו מחר כשלא תגיע לפגישה החשובה, זו שהיא חיכתה לה כל כך. שעות היא הכינה את עצמה, ידעה מה בדיוק היא הולכת להגיד, הצלחת הפגישה תהפוך אותה לאשה מפורסמת, אחת מבין הבודדות שהצליחו לייצר יש מאין בענף כך כך גברי. היא כבר דמיינה איך מנהלת הבנק מזמינה אותה לשיחה כולה מחויכת ״מה עושים עם כל הכסף הזה שלך שנכנס? יש לנו כמה רעיונות טובים איך לעזור לך להשקיע אותו בתבונה…״ אה… בטח מחויכת… אחרי מחר כל זה יעלם מה שקרה הבוקר הבהיר לה טוב מאוד שלפגישה הזו, שעבדה עליה כל כך קשה ,לא כדאי לה להגיע, היא לא תיגמר כמו שתכננה, הטלפון שקיבלה הבוקר הבהיר לה את זה טוב מאוד! והאכזבה הזו שהרגישה כשהניחה את הטלפון, טעם מר התפשט בחלל הפה שלה וקור מקפיא התחיל להשתלט על כפות הידיים שלה, עושה צעדים בטוחים לכיוון הבטן תוך שהוא מחזיק חזק חזק את הסרעפת ולא מאפשר לה לנשום. הכל אבוד, הכל אבוד וכל מה שנשאר זה לצלול מטה מטה לתוך החור השחור והארוך הזה ולבכות…פשוט לבכות.