הכי הרבה הייתי רוצה שיהיה לי קל, להסתובב בתחושה שאני שוקלת אוויר לא, לא זה לא קשור למשקל הגוף, זה קשור להרגשה, אולי אתה מכיר את זה, ההרגשה הזו שאתה והגוף זה אחד. שכשאני מחייכת יחייכו אלי בחזרה תמיד וכשאני עצובה יבואו להחם ולהגיד מילה טובה.
מכיר את התחושה הזו?
אני הייתי רוצה להכיר אותה לעומק יש בי הרגשה או יותר נכון, מחשבה של הרגשה שברגע שאהיה במקום הזה, הכל יראה אחרת, הכל ירגיש אחרת.
אחרת איך שאלת, זה הרבה דברים יש לי רשימה ארוכה, אני אתן לך דוגמה, כשאני נכנסת לחדר מלא באנשים שאני לא מכירה. הם מכירים אחד את השני, אני יכולה לזהות את זה לפי השיחה הקולחת, הנגיעות האקראיות באמת היד והצחוק הקליל שמרחף בחלל. הם כולם בזרימה קבוצות או זוגות שמספרים אחד לשני חוויות וזה הרגע שהגוף שלי נפרד ממני, פתאום אני מאוד מודעת אליו, לכל תנועה שלו, לכל נשימה, לכל חיוך מאולץ וזו תחושה מוזרה, אני לא אוהבת אותה…אני לא יודעת איך לחיות בתוכה, היא כל כך שונה מהתחושה שלי ביום יום, שם הגוף שלי ואני זה אחד שלם או כשאני עומדת על הבמה ומדברת, כאן אני בכלל מרחפת אין הבדל בין הגוף וביני, אנחנו אחד שלם ומושלם וזה עצוב לי שככה. אני מרגישה ברגעים מסויימים, ההרגשה הזו שהגוף נפרד ממני גורמת לי להרגיש כבדה כמו ברזל כל איבר ואיבר בגוף מקבל משמעות משל עצמו ולא נוח לי איתו, ממש לא נוח . כל כך רוצה שתצא ממני הכבדות הזו,
כל כך רוצה להרגיש בנוח
כל כך רוצה להרגיש שייכת
תמיד
בכל מקום
בכל חדר
בכל שיחה.