לשקשק מפחד זה בסדר, כשאנחנו עושים דברים חדשים אנחנו הרבה פעמים נפחד מהם, המוח שלנו לא אוהב שינויים וזו התגובה שלו לחדש, לשונה – ל פ ח ד. הרעיון הוא שאת צעדי הגדילה שלנו אנחנו נעשה למרות הפחד. כלומר הפחד קיים ואנחנו נבין את זה ונייצר צעדים שיעזרו לנו לפעול ביחד עם הפחד. אני קוראת לזה ״ללכת לפני שהתחלנו ללכת״
>> איך אפשר ללכת לפני שהתחלנו ללכת?
ללכת בדימיון לפני שהתחלנו ללכת, מייצר אצלנו את התמונה בדימיון של איך אני אלך, מה יקרה כשאני הולך ולאן אני מגיע. אם ניקח את זה חזרה לשיחה עם המעצבת, היא צריכה לדמיין את הפרויקט החדש, את הצעדים שתעשה בתוכו מהרגע הראשון: מפגישת הייעוץ דרך הכנת התוכניות ורכישת המוצרים לפרויקט ועד לביקורים בשטח. כשאנחנו מדמיינים תמונת מציאות עתידית זה מאפשר לנו להרגיע את אלמנט אי הודאות וזה אחד הדברים שירגיעו מעט את הפחד.
דבר נוסף שעוזר לי להתמודד (ואני מלמדת אותו) עם הפחד מדברים חדשים הוא להתכונן עד כמה שאפשר, לחפש בתוך הזכרונות של עצמי את סיפורי ההצלחה שלי ואלו יעזרו לי לזכור שאני כנראה אסתדר ושזה יהיה טוב יותר ממה שאני חושבת לעצמי ברגע זה.
ועוד טיפ אחד קטן שאני משתמשת בו זה להיות מוכנה, לעשות את כל הדברים שביכולתי כדי שכשיגיע הרגע אני אדע שאני יכולה לתת את המקסימום שלי. בד״כ המשמעות היא להתמקצע עוד יותר, במקומות שאני לא בטוחה בהם מקצועית אני אלך ואלמד עוד, עד שאהיה בטוחה, זה עוד אלמנט שמרגיע את הפחד.
זה גם אומר שאם אני רוצה לבצע קפיצת מדרגה יכול להיות שאני גם צריכה לשדרג את החומרים השיווקים שלי כדי לפנות לקהל היעד החדש שלי ולא פחות חשוב להכין את עצמי מנטלית לכך שאני עומדת לתמחר את הצעות המחיר בסכומי כסף גדולים יותר (יחס ישיר לכך שהפרויקטים גדולים יותר) ושזה מגיע לי בזכות הידע, המקצועיות והשירות שהלקוחות החדשים עומדים לקבל ממני.
אף אחד חוץ ממך לא יכול להציל אותך מהפחדים של עצמך, כך אמרתי לה. להיות במודעות אליהם, לעשות את הצעדים יחד עם הפחד, שם תהיה הקפיצה. הדבר היפה בקפיצה הזו היא שהמוח שלנו זוכר אותה, הוא מכניס אותה לתוך שק ההצלחות שלנו ובפעם הבאה זה כבר הרבה יותר קל. וככל שנעשה זאת יותר, כך זה יהיה קל יותר – זה יהפוך להיות טבע שני שלנו, דבר שאנחנו עושים בלי להרגיש כמו לדוגמה נהיגה.
